ביורוקרטיה היא כנראה אחת המילים השנואות והמאוסות בישראל. היא גורמת לנו להרגיש קטנים וחסרי אונים מול מנגנונים גדולים וסבוכים. כל מפגש איתה מסתיים בתחושה ש"דפקו אותנו" או שיכולנו להשיג יותר אם רק היינו מכירים מישהו "מבפנים".

כשמדובר בזקנה ובטיפול בבני משפחה, ביורוקרטיה נעשית מכעיסה ומתסכלת אפילו יותר. לפעמים נדמה כאילו הביטוח הלאומי, הביטוח הסיעודי, משרדי הבריאות והרווחה, קופות החולים ומי לא – כולם החליטו לעמוד בינינו לבין הזכויות שלנו ולמנוע מאיתנו למצות אותן באופן מיטבי.

המדריך שלפניכם ינסה לעשות קצת סדר בתחום. אפשר להציע כללי אצבע וכיוונים כלליים שיתאימו לחלק גדול מהאנשים, לשרטט עבור בני משפחה מטפלים מעין "מפת התמצאות" לגופים הרלוונטיים, להגדיר את תחומי האחריות של כל אחד ולהסביר מי עושה מה – , אך בסופו של דבר, כל מקרה לגופו.

בישראל, תחום הטיפול בזקנה מתחלק בין כמה גופים שלא תמיד מסונכרנים ביניהם: המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, אגף בכיר אזרחים ותיקים שנודד בין משרדים ועוסק בעיקר בפנאי ותעסוקה לאוכלוסייה זו, קופות החולים והרשויות המקומיות. לכל אחד מששת הגופים האלה יש אחריות כלפי אזרחים ותיקים, פלח אוכלוסייה של כ-1.1 מיליון איש ואישה.

המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי מטפל באזרחים ותיקים בשתי סוגיות מרכזיות: קצבת זקנה וגמלת סיעוד. קצבת זקנה היא קצבה קבועה שכל אזרחי ישראל מקבלים עם הגיעם לגיל פרישה. הזכאות לקצבת זקנה מדורגת לפי קטגוריות. עד גיל 70, הזכאות נקבעת לפי מבחן הכנסה; ואם אתם עולים חדשים, ייתכן שלא תהיו זכאים לה כלל. גיל הפרישה החוקי של אישה שנולדה בדצמבר 1945, למשל, שונה מגיל הפרישה של אישה שנולדה זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1946.

גמלת סיעוד מיועדת לאנשים שסובלים מירידה בתפקוד ברמה כזו או אחרת בחיי היומיום. לא כל אדם זכאי לגמלת סיעוד, ויש שני מבחנים מרכזיים שצריך לעבור: מבחן תפקודי, שבו בודקים אם אכן יש ירידה תפקודית שמצדיקה את הסיוע; ומבחן הכנסות, כאשר מעל רף מסוים אין זכאות לגמלת סיעוד, גם אם נמצאה ירידה תפקודית אצל מבקש הגמלה.

ביורוקרטיה היא כנראה אחת המילים השנואות והמאוסות בישראל. היא גורמת לנו להרגיש קטנים וחסרי אונים מול מנגנונים גדולים וסבוכים. כל מפגש איתה מסתיים בתחושה ש"דפקו אותנו" או שיכולנו להשיג יותר אם רק היינו מכירים מישהו "מבפנים".

כשמדובר בזקנה ובטיפול בבני משפחה, ביורוקרטיה נעשית מכעיסה ומתסכלת אפילו יותר. לפעמים נדמה כאילו הביטוח הלאומי, הביטוח הסיעודי, משרדי הבריאות והרווחה, קופות החולים ומי לא – כולם החליטו לעמוד בינינו לבין הזכויות שלנו ולמנוע מאיתנו למצות אותן באופן מיטבי.

המדריך שלפניכם ינסה לעשות קצת סדר בתחום. אפשר להציע כללי אצבע וכיוונים כלליים שיתאימו לחלק גדול מהאנשים, לשרטט עבור בני משפחה מטפלים מעין "מפת התמצאות" לגופים הרלוונטיים, להגדיר את תחומי האחריות של כל אחד ולהסביר מי עושה מה – , אך בסופו של דבר, כל מקרה לגופו.

בישראל, תחום הטיפול בזקנה מתחלק בין כמה גופים שלא תמיד מסונכרנים ביניהם: המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, אגף בכיר אזרחים ותיקים שנודד בין משרדים ועוסק בעיקר בפנאי ותעסוקה לאוכלוסייה זו, קופות החולים והרשויות המקומיות. לכל אחד מששת הגופים האלה יש אחריות כלפי אזרחים ותיקים, פלח אוכלוסייה של כ-1.1 מיליון איש ואישה.

המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי מטפל באזרחים ותיקים בשתי סוגיות מרכזיות: קצבת זקנה וגמלת סיעוד. קצבת זקנה היא קצבה קבועה שכל אזרחי ישראל מקבלים עם הגיעם לגיל פרישה. הזכאות לקצבת זקנה מדורגת לפי קטגוריות. עד גיל 70, הזכאות נקבעת לפי מבחן הכנסה; ואם אתם עולים חדשים, ייתכן שלא תהיו זכאים לה כלל. גיל הפרישה החוקי של אישה שנולדה בדצמבר 1945, למשל, שונה מגיל הפרישה של אישה שנולדה זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1946.

 

 

 

 

גמלת סיעוד מיועדת לאנשים שסובלים מירידה בתפקוד ברמה כזו או אחרת בחיי היומיום. לא כל אדם זכאי לגמלת סיעוד, ויש שני מבחנים מרכזיים שצריך לעבור: מבחן תפקודי, שבו בודקים אם אכן יש ירידה תפקודית שמצדיקה את הסיוע; ומבחן הכנסות, כאשר מעל רף מסוים אין זכאות לגמלת סיעוד, גם אם נמצאה ירידה תפקודית אצל מבקש הגמלה.

זו נקודה רגישה שכדאי להתעכב עליה: אנחנו חושבים על הביטוח הלאומי כמעין רשת ביטחון שתהיה שם כשנצטרך אותה – ומשלמים למוסד הזה סכומי עתק במשך שנים. פעמים רבות שמעתי את השאלה הכאובה, "שילמתי ביטוח לאומי כל החיים ועכשיו הם לא נותנים לי כלום?".

למען האמת, הביטוח הלאומי הוא במהותו ביטוח חברתי, כלומר אינו מחויב לתמוך בכל אדם בישראל. הוא תומך באנשים הזקוקים לכך לפי התנאים הקבועים בחוק. כלומר, אם מישהו לא זכאי לתמיכה, זה כנראה משום שמצבו טוב יותר מזה של רבים אחרים. גם ביטוח חיים פרטי לא ישפה אותנו אחרי גיל מסוים שהוגדר בפוליסה, לא משנה כמה שנים שילמנו לו. האם "משתלם" למות לפני פקיעת הזכאות?

ובחזרה לגמלת הסיעוד: הגמלה היא למעשה מימון של שירותים שונים, כמו עזרה בבית דרך חברות סיעוד או מטפל זר; השתתפות במימון מרכז יום, לחצן מצוקה, שירותי כביסה וכדומה. בתנאים מסוימים, ניתן להמיר את הגמלה לכסף.

יש כמה רמות זכאות לגמלת סיעוד, וכל אחת מהן מעניקה סיוע למספר שעות מוגדר. למשל, זכאות לגמלת סיעוד ברמה 2 שווה ארבע שעות שבועיות. את השעות האלה ניתן להמיר לשירותים לפי מפתחות קבועים מראש, או להמיר חלק מהן לכסף שמועבר לחשבון הבנק של המוטב.

ביורוקרטיה היא כנראה אחת המילים השנואות והמאוסות בישראל. היא גורמת לנו להרגיש קטנים וחסרי אונים מול מנגנונים גדולים וסבוכים. כל מפגש איתה מסתיים בתחושה ש"דפקו אותנו" או שיכולנו להשיג יותר אם רק היינו מכירים מישהו "מבפנים".

כשמדובר בזקנה ובטיפול בבני משפחה, ביורוקרטיה נעשית מכעיסה ומתסכלת אפילו יותר. לפעמים נדמה כאילו הביטוח הלאומי, הביטוח הסיעודי, משרדי הבריאות והרווחה, קופות החולים ומי לא – כולם החליטו לעמוד בינינו לבין הזכויות שלנו ולמנוע מאיתנו למצות אותן באופן מיטבי.

המדריך שלפניכם ינסה לעשות קצת סדר בתחום. אפשר להציע כללי אצבע וכיוונים כלליים שיתאימו לחלק גדול מהאנשים, לשרטט עבור בני משפחה מטפלים מעין "מפת התמצאות" לגופים הרלוונטיים, להגדיר את תחומי האחריות של כל אחד ולהסביר מי עושה מה – , אך בסופו של דבר, כל מקרה לגופו.

בישראל, תחום הטיפול בזקנה מתחלק בין כמה גופים שלא תמיד מסונכרנים ביניהם: המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי, אגף בכיר אזרחים ותיקים שנודד בין משרדים ועוסק בעיקר בפנאי ותעסוקה לאוכלוסייה זו, קופות החולים והרשויות המקומיות. לכל אחד מששת הגופים האלה יש אחריות כלפי אזרחים ותיקים, פלח אוכלוסייה של כ-1.1 מיליון איש ואישה.

המוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי מטפל באזרחים ותיקים בשתי סוגיות מרכזיות: קצבת זקנה וגמלת סיעוד. קצבת זקנה היא קצבה קבועה שכל אזרחי ישראל מקבלים עם הגיעם לגיל פרישה. הזכאות לקצבת זקנה מדורגת לפי קטגוריות. עד גיל 70, הזכאות נקבעת לפי מבחן הכנסה; ואם אתם עולים חדשים, ייתכן שלא תהיו זכאים לה כלל. גיל הפרישה החוקי של אישה שנולדה בדצמבר 1945, למשל, שונה מגיל הפרישה של אישה שנולדה זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1946.

 

 

גמלת סיעוד מיועדת לאנשים שסובלים מירידה בתפקוד ברמה כזו או אחרת בחיי היומיום. לא כל אדם זכאי לגמלת סיעוד, ויש שני מבחנים מרכזיים שצריך לעבור: מבחן תפקודי, שבו בודקים אם אכן יש ירידה תפקודית שמצדיקה את הסיוע; ומבחן הכנסות, כאשר מעל רף מסוים אין זכאות לגמלת סיעוד, גם אם נמצאה ירידה תפקודית אצל מבקש הגמלה.

זו נקודה רגישה שכדאי להתעכב עליה: אנחנו חושבים על הביטוח הלאומי כמעין רשת ביטחון שתהיה שם כשנצטרך אותה – ומשלמים למוסד הזה סכומי עתק במשך שנים. פעמים רבות שמעתי את השאלה הכאובה, "שילמתי ביטוח לאומי כל החיים ועכשיו הם לא נותנים לי כלום?".

למען האמת, הביטוח הלאומי הוא במהותו ביטוח חברתי, כלומר אינו מחויב לתמוך בכל אדם בישראל. הוא תומך באנשים הזקוקים לכך לפי התנאים הקבועים בחוק. כלומר, אם מישהו לא זכאי לתמיכה, זה כנראה משום שמצבו טוב יותר מזה של רבים אחרים. גם ביטוח חיים פרטי לא ישפה אותנו אחרי גיל מסוים שהוגדר בפוליסה, לא משנה כמה שנים שילמנו לו. האם "משתלם" למות לפני פקיעת הזכאות?

ובחזרה לגמלת הסיעוד: הגמלה היא למעשה מימון של שירותים שונים, כמו עזרה בבית דרך חברות סיעוד או מטפל זר; השתתפות במימון מרכז יום, לחצן מצוקה, שירותי כביסה וכדומה. בתנאים מסוימים, ניתן להמיר את הגמלה לכסף.

יש כמה רמות זכאות לגמלת סיעוד, וכל אחת מהן מעניקה סיוע למספר שעות מוגדר. למשל, זכאות לגמלת סיעוד ברמה 2 שווה ארבע שעות שבועיות. את השעות האלה ניתן להמיר לשירותים לפי מפתחות קבועים מראש, או להמיר חלק מהן לכסף שמועבר לחשבון הבנק של המוטב.

רמת הזכאות נקבעת לפי מבחן תפקוד פיזי. הניקוד במבחן זה נקרא "נקודות תלות" והוא משפיע על שני דברים: הראשון הוא כמובן גובה גמלת הסיעוד, והשני הוא היתר להעסקת מטפל זר. אף שהליך העסקת מטפלים זרים עובר גם דרך רשות האוכלוסין וההגירה, במקרה של זכאות לגמלת סיעוד ההיתר נשען על מבחן התלות של הביטוח הלאומי.

אם אתם או בן המשפחה שבו אתם מטפלים לא זכאים לגמלת סיעוד בגלל הכנסות גבוהות, תוכלו לבקש לעבור מבחן תלות דרך רשות האוכלוסין וההגירה, והיא תבחן את זכאותכם להיתר העסקת מטפל זר.

משרד הרווחה והביטחון החברתי

המפגש עם משרד הרווחה והביטחון החברתי הוא בעיקר דרך עובדות ועובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות. המשרד מפעיל תוכניות שונות בפרישה ארצית, כאשר לרוב הרשות המקומית היא זו שמוציאה אותן לפועל באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים.

הרווחה ובפיקוחו, והם הגורם המנחה והמפקח על מה כל מרכז ומועדון צריכים לספק ומהם תנאי ההשתתפות בפעילות במועדונים.

משרד הרווחה אחראי על בתי אבות למטופלים שעונים להגדרה התפקודית "תשוש", כלומר מי שחווה ירידה קלה עד בינונית בתפקוד, וזקוק לעזרה חלקית בחלק מפעולות היומיום. ניתן לקבל ממשרד הרווחה סיוע במימון השהות בבתי אבות כאלה. גובה הסיוע נקבע לפי ההכנסות של האזרח הוותיק ושל ילדיו. מבחן ההכנסה מתבצע על ידי המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו של האזרח הוותיק, וכחלק מתהליך הזכאות תידרשו להציג מסמכים שונים המציגים את מצבה הכלכלי של המשפחה המורחבת. גם במקרה הזה, לא כל אחד זכאי לסבסוד וכל מקרה נבחן לגופו.

משרד הרווחה אחראי גם להגנה על אזרחים ותיקים חסרי ישע, וכן כאלה שסובלים מאלימות או הזנחה. פעולות מניעה והגנה על אותם אזרחים ותיקים מתבצעות במסגרת המחלקות לשירותים חברתיים מתוקף חוקים שונים.

נציגי השירותים החברתיים יהיו מעורבים גם בהליך מינוי אפוטרופסות (במידת הצורך): כעובדים סוציאליים הם נדרשים להכין תסקיר מפורט של מצב המטופל ולהמליץ לבית המשפט על האדם המתאים ביותר לשמש לו אפוטרופוס – תפקיד רגיש וחשוב.

משרד הבריאות

משרד הבריאות מפקח על בתי אבות למטופלים סיעודיים ותשושי נפש (אנשים הסובלים מירידה קוגניטיבית משמעותית) ועל מחלקות "סיעודי מורכב" (שילוב בין ירידה קשה וקבועה בתפקוד לבין מצב רפואי לא יציב).

בדומה למשרד הרווחה, גם משרד הבריאות מציע אפשרות לסיוע במימון השהות בבתי האבות לפי מבחן הכנסות. בנוסף, משרד הבריאות יכול לסייע במימון מכשירי שיקום, שמיעה וניידות (כסאות גלגלים, מיטות אשפוז לבית המטופל, מנוף ביתי ועוד). חשוב לציין כי יש מקומות נוספים בהם אפשר להשאיל ציוד ומכשירים, תמורת פיקדון - עמותות "יד שרה", "עזר מציון" ואחרות.

הדרך לקבלת סיוע ממשרד הבריאות מתחילה על פי רוב בקופת החולים, ומשם דרך לשכת הבריאות המקומית. לא כל בקשה מאושרת, ולא כל אחד זכאי להשתתפות במימון.

קופת חולים

קופות החולים הן שחקניות חשובות, כי הרבה דברים עוברים דרכן: רוצים לקבל מימון למכשיר שמיעה? פנו לקופת החולים. צריך לבצע התאמות בבית המטופל, בסיוע משרד השיכון והבינוי? קודם פונים לקופת החולים. זקוקים לסיוע במימון שהות בבית אבות? בשלב ראשון תצטרכו לפנות לקופת החולים כדי לקבל טופס "רפואי סיעודי", שמגדיר את רמת התפקוד של המטופל וכפועל יוצא מכך את המשרד שאחראי למימון.

בנוסף, רוב שירותי השיקום בקהילה והאשפוז הביתי ניתנים באמצעות קופות החולים או ספקים חיצוניים, וכולם דורשים את אישור הקופה למתן השירותים, לפי הנהלים שלהם ושל משרד הבריאות. קופות החולים מממנות את השהות גם במחלקות שנותנות שירות לאדם שמוגדר כ"סיעודי מורכב".

טיפים חשובים

נדמה שצריך ספר עב-כרס כדי לתאר ולהסביר כל אחד מהתהליכים, השלבים, הזכאויות והתנאים המצטברים הכרוכים במיצוי הזכויות שלכם או של בן המשפחה שבו אתם מטפלים.

מרגישים אבודים? ראשית, אתם לא לבד. רבים וטובים הולכים לאיבוד בסבך המידע. שנית, כל המידע הזה זמין ונגיש (ולא בצורת ספר) – רק צריך לדעת איפה לחפש. אחד המקומות הטובים ביותר לאיתור מידע בנושאים האלה הוא אתר "כל זכות", שמנגיש מידע בצורה ברורה. גם שם צריך להתאזר בסבלנות, לקרוא את האותיות הקטנות ולהבין מה רלוונטי למקרה הפרטי שלכם.

כמה טיפים חשובים במיוחד:

כל מקרה לגופו. שמעתם שאבא של השכן קיבל זכאות למשהו, ודודה רחוקה קיבלה הטבה כזו או אחרת? זה לא אומר כלום לגבי המקרה שלכם. יש הרבה מאוד משתנים שמכתיבים את התוצאה הסופית, ואין טעם להתרגז (או לפחות לא להתרגז יותר מדי) אם לא תקבלו בדיוק אותו דבר.

ביורוקרטיה היא מנגנון, והיא מדברת "מנגנונית". לפני שאתם יוצאים למסע למיצוי זכויות, קחו נשימה עמוקה ונסו לאסוף מראש כמה שיותר מידע על התהליך והגופים שמעורבים בו. רוצים לקנות כיסא גלגלים ולקבל סבסוד ממשרד הבריאות? חפשו מידע מקדים במקורות אמינים כמו אתר משרד הבריאות ו"כל זכות". זה נכון לכל חלק אחר בתהליך, וגם אתרי קופות החולים, הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה מספקים מידע חשוב. כתבו לעצמכם מראש את שלבי התהליך כדי לצמצם למינימום את הסיכוי להפתעות לא נעימות. ברוב המקרים, הכנה מקדימה תחסוך זמן ותסכול.

המנגנון מופעל על ידי בני אדם. מהיכרות מעמיקה עם חלק מהמנגנונים והאנשים שעובדים בהם, אני מרשה לעצמי לומר שלרובם המוחלט יש כוונה טובה ורצון להקל עליכם. כשמדובר באנשים, לתקשורת יש משקל ומשמעות. רוצים להשיג יותר, בכמה שפחות עצבים? נסו לתקשר עם הנשים והאנשים מולכם בצורה הטובה ביותר שאתם יכולים. נכון, כל ישראלי יודע שלפעמים צריך "להפוך שולחנות" – אבל זאת ממש לא האופציה הראשונה ובטח שלא היחידה. כנ"ל לגבי כיסאות.

רובנו מבחינים בקיומה של ביורוקרטיה רק כאשר אנחנו מתנגשים בה. חשוב לזכור שהיא קיימת תמיד ומאפשרת לנו דברים טובים ושירותים חשובים דרך הגופים והמנגנונים שהוזכרו כאן. כל עוד הכל זורם ואין בעיות, אנחנו לא רואים אותם בכלל.

מה שלא תעשו ואיך שלא תבחרו להתמודד עם הביורוקרטיה, זכרו שהיא רק חלק אחד במסע. לפעמים יש מהמורות שחייבים לעבור, אל תתנו להן לצבוע הכל. כי כמו שכתבתי כאן לא מזמן, יש גם דברים חיוביים לאורך הדרך.

לסיום, כמה "חובות"

בפעם הקודמת כתבתי על נפילות בגיל השלישי וקיבלתי לא מעט תגובות. אני רוצה להתייחס לשתיים מהן.

התגובה הראשונה טענה כי התעלמתי ממחלת האוסטיאופורוזיס. אוסטיאופורוזיס פירושה ירידה בצפיפות העצם, מה שמגדיל את הסיכון לשברים במקרה של נפילה. יש טיפולים מונעים לאוסטיאופורוזיס, או לכל הפחות כאלה שמאטים את התקדמות המחלה, וכדאי לכל אחד סביב גיל 65–70 לבדוק את צפיפות העצם שלו. למידע נוסף, חפשו ברשת או דברו עם רופאת המשפחה.

התגובה השנייה נגעה לחשיבות השמירה על הבריאות ועל היציבה לקראת הזקנה. כשאנחנו חוצים את גיל 30, חלק מהמנגנונים הפיזיולוגיים שלנו כבר מתחילים להזדקן, ולכן אין דבר כזה "מוקדם מדי" כשזה נוגע לעבודה על יציבת גוף, מסת שריר, גמישות או כל דבר אחר שיעזור לנו להגיע חזקים יותר לתקופת הזקנה.

אתם בני 50 וקוראים את הטור? חפשו פעילות גופנית שמתאימה לכם, גם לטובת ההווה וגם לשיפור העתיד. בני 40? זה חל גם עליכם. לדעתי, חשוב להתכונן לתקופת הזקנה בכל תחום בחיים – מבחינה פיננסית, בריאותית ונפשית. זו הזדמנות בשבילי לומר תודה לכל המגיבים והמגיבות, שמאפשרים לי להעמיק ולחדד את עצמי ואת הכתיבה שלי.